בעוד אצל תינוקות ופעוטות מהווה חרדת הנטישה שלב התפתחותי נורמלי, כאשר היא מתרחשת בגילים מבוגרים יותר ומלווה בחרדה קיצונית, היא עלולה להיות מסווגת כהפרעה של ממש, וזאת במידה והיא נמשכת זמן רב (לפחות חודש) ולא ניתן להסביר אותה כאפקט של מחלה או מצב אחר (כדוגמת פסיכוזה).
חרדת נטישה אצל מבוגרים
חרדת נטישה אצל מבוגרים היא תופעה נדירה יחסית ופחות מ-2% מהאוכלוסייה סובלים ממנה. בתקופה המודרנית, חרדת נטישה היא מצב קיצוני יחסית ויכולה להתרחש אפילו אם האדם איתו אנחנו בקשר הדוק, לא עונה לטלפון במשך מספר שעות.
כמובן שלא כל מצב שבו ישנה חרדה מפני נטישה הוא מצב לא נורמלי. לדוגמה, כאשר הילד מתגייס לצבא, הגיוני שההורים יפחדו מכך שהוא יתרחק וילך לאיבוד בתוך העולם הצבאי, וכאשר הבעל הולך למילואים בתקופת חירום, הגיוני שבת הזוג תחשוש מכך.
חרדת נטישה בזוגיות
חרדת נטישה בזוגיות היא "מצב פרטי" של חרדת נטישה אצל מבוגרים. במצב זה, בן הזוג משמש בתור "תרופת הרגעה" לחרדה ולכן נוצרת תלות מסוכנת בינו לבין בן הזוג שסובל מהחרדה.
חרדת נטישה בזוגיות יכולה לנבוע מחוסר ביטחון בקשר עצמו או מתחושה שהאדם לא ראוי לאהבה ובן הזוג נשאר איתו מסיבות אחרות.
בהתאם לזאת, היא יכולה להתבטא בהתנהגות קיצונית ושתלטנית במטרה להשיג שליטה ולשלוט בחרדה. במצב זה, כל סימן קטן יכול לעורר חשש קיצוני לכך שבן הזוג מתכוון לעזוב או רוצה לסיים את הקשר, מה שכמובן פוגע באמון בין בני הזוג ומביא לוויכוחים הולכים ונשנים.
טיפול בחרדת נטישה
- הטיפול בחרדת הנטישה בדרך כלל מתבצע באמצעות פגישות עם פסיכולוג, שבמהלכן יורדים לשורש הבעיה ומנסים להבין מהו המקור לחרדה עצמה. גם לחיזוק הביטחון העצמי והעצמת תחושת הביטחון ישנו חלק לא מבוטל בצמצום הפרעת החרדה.
- גישה אחרת שניתן לנסות היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT): במקרים רבים, האדם שסובל מחרדת נטישה מפרש לא נכון את ההתנהגות או המחשבות של האנשים הקרובים אליו. מכיוון שהטיפול הקוגניטיבי הוא טיפול אקטיבי שבמהלכו האדם לומד כיצד לשנות הנחות יסוד ואת האופן בו הוא תופס את העולם באמצעות ביצוע מטלות ותיעוד שלהן בחיי היום יום, יש לטיפול זה פוטנציאל גבוה להפחתת החרדה.
- כאשר חרדת הנטישה מעורבת בתוך הזוגיות, ניתן גם לשקול לפנות לטיפול זוגי במהלכו מסירים כל אחד מבני הזוג את החסמים והמגננות שיצר לעצמו כחלק מן הזוגיות.