בררנות באוכל היא תופעה מוכרת מאוד ושכיחה מאוד, שלרוב מתחילה לאחר גיל שנתיים. שיא התופעה מגיע בסביבות גיל שמונה, כשילדים רבים מציגים אכילה בררנית מובהקת והופכים לעקשנים בכל מה שקשור לאוכל.
חשוב מאוד להבחין בין ילד הסובל מהפרעת אכילה סלקטיבית למקרה של ילד שסתם בררן באוכל. מדוע?
הפרעת אכילה סלקטיבית היא מצב הדורש טיפול והתערבות של רופא ילדים, דיאטנית ופעמים רבות גם של פסיכולוג ילדים.
אכילה בררנית, ללא הפרעת אכילה, הוא מצב שבו לרוב לא יגרום להפרעת גדילה או התפתחות. לדוגמה: ילדים קטנים, בגיל הרך, נוטים לסרב פעמים רבות למזון חדש וגם למזון מוכר. זה נורמלי שילד קטן יעדיף שוקולד על מלפפון או במבה על פני מרק ירקות – זוהי בררנות רגילה. במצב כזה, ככל שההורה יהיה עקשן, יכתיב תפריט יומי בריא, מאוזן, מגוון, נכון ולא יוותר – כך הילד יתרגל לטעום דברים חדשים, לנסות ויתאים את עצמו לרצונו של ההורה ולמציאות. כך יודעים גם שלא קיימת הפרעה, כי בסופו של דבר הילד טועם, מנסה ואוכל.
כמעט כל ילד, בשלב מסוים של התפתחותו, יפגין סוג של אכילה בררנית מסוימת. לדוגמה: ילדים רבים יחליטו שהם לא אוכלים פירות, לא אוכלים ירקות או מוכנים לאכול רק מספר מאכלים ספציפיים (שניצל ואורז, חביתה ומלפפון, את המרק של אמא עם קוסקוס ועוד). לרוב מדובר במצב שחולף מעצמו, שלא מעיד על בעיה.
ברגע שהמצב לא חולף, כשהבררנות נמשכת ומחמירה, כשמתחילים לראות שהתופעה משפיעה לשגרת חייו של הילד וגם על בריאותו – יש בעיה.
מהי הפרעת אכילה בררנית, ובמה היא שונה מסתם בררנות באוכל?
אכילה בררנית, שמקורה בהפרעת אכילה אמיתית, היא הפרעה בה הילד מפגין בררנות חמורה כלפי המזון אותו הוא מוכן לאכול, לנסות ולטעום. מדובר במצב בו לא מדובר בסתם העדפה של מאכל אחד על פני מאכל אחר, אלא בבררנות יוצאת דופן, ההופכת את דפוסי האכילה לקיצוניים וחריגים. לדוגמה:
- סרבנות של ממש לאכול.
- חוסר תיאבון של ממש.
- ירידה קיצונית במשקל.
- בעיות הגבלת כמות מזון או סוג מזון באופן קיצוני.
- תחושת שובע מהירה.
- חולשה.
- תחושת קור.
- העדפה למאכלים בעלי מרקם מסוים.
- קושי ללעוס מזון מסוים.
- התרחקות מארוחות, מסעדות ואירועים הכוללים מזון.
- קושי לבלוע.
- הקאות או בחילות חוזרות לאחר אכילה או חשיפה של מזון מסוים.
- עצירת גדילה (הילד לא עולה במשקל, הילדה הפסיקה לגבוה, המחזור נעצר).
הפרעת אכילה סלקטיבית, או הפרעת אכילה בררנית (המכונה ARFID – Avoidant Restrictive Food Intake Disorder) נפוצה בעיקר אצל ילדים, צעירים ואפילו תינוקות. מחקרים מגלים כי כ-5% מהילדים סובלים מהפרעת אכילה בררנית ו-20% מהילדים המטופלים על ידי פסיכולוגים ומאובחנים כסובלים מהפרעות אכילה – סובלים מהפרעה זו (ולא מבולימיה נרבוזה או אנורקסיה נרבוזה).
אבל בניגוד לבולימיה ואנורקסיה, הפרעה זו לא קשורה לדימוי גוף נמוך או רצון של הילד או הילדה לרדת במשקל, מדובר בהפרעה הנובעת מתחושה של חרדה, חנק, תחושת מלאות או בחילה הקשורים לסוגים מסוימים של מזון. עם הזמן הפרעה זו יכולה גם להיות קשורה לדימוי גוף או לגרום לה, אבל לא תמיד, לא בהכרח.
מה גורם להפרעת אכילה סלקטיבית?
מכיוון שמדובר בהפרעה שאין עליה מספיק מידע, לא ניתן לדעת עדיין בוודאות מה הם גורמי הסיכון שלה. יחד עם זאת, רופאים וחוקרים הגיעו להסכמה כי מדובר בהפרעה שהגורמים לה הם סביבתיים, גנטיים, פיזיולוגיים וסביבתיים.
בנוסף, עלה ממחקרים שנעשו כי ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, אוטיזם ומוגבלות שכלית – הם בעלי נטייה לפתח הפרעת אכילה סלקטיבית. בנוסף, גם מתבגרים וילדים עם הרגלי אכילה בררנית, נמצאים גם הם בסיכון לפתח AFRID.
השלכות וקשיים נוספים
ילדים הסובלים מהפרעת אכילה סלקטיבית נמצאים בסיכון לפתח הפרעות פסיכולוגיות שונות, כגון:
- חרדה.
- הפרעות אכילה נוספות הקשורות לדימוי גוף.
- בידוד חברתי וקשיים חברתיים.
- בעיות התפתחות.