טיפול בעזרת בעלי חיים

טיפול בעזרת בעלי חיים, בדומה לטיפול דיאדי, יכול לגשר על קשיים וחסמים שמטפלים בדרך כלל נתקלים בהם בניסיונות לתקשר ישירות עם מושא הטיפול. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר על ילדים בעלי ליקויי תקשורת או התנהגות חמורים כגון אוטיזם, פיגור שכלי, שיתוק מוחין (C.P) ועוד

אם בעבר היה מדובר בתחום אזוטרי יחסית, הרי שכיום מדובר בתחום מפותח ביותר אשר נלמד במכללות והאוניברסיטאות הנחשבות בארץ, ובכך מצטרף לפרקטיקות טיפול ידועות בתחום הפסיכולוגיה ומדעי החברה.

מגוון בעלי החיים באמצעותם ניתן לטפל הוא עצום: החל מכלבים, דרך סוסים ודולפינים, ואפילו זוחלים אשר בדרך כלל מעוררים בנו רתיעה כגון נחשים או אף איגואנות ונמלים (המסמלות חריצות וסבלנות), יכולים לשמש בטיפול.

במה שונה טיפול בעזרת בעלי חיים מטיפול אחר?

טיפול בעזרת בעלי חיים שונה מכל סוג טיפול אחר מכיוון שבעלי החיים אינם שופטים את הילד והחיבה שהם מפגינים כלפיו היא ללא שום תנאי. מעבר לכך, המפגש עם בעל החיים טומן בחובו שלל הזדמנויות לפעולות אקטיביות או פסיביות. לדוגמה, צפייה בבעל החיים ובהתנהגותו הטבעית או האכלה וסירוק שלו.

פעולות אלו עוזרות לילד להפעיל את חושיו השונים כגון חוש השמיעה, הראייה והמישוש. בנוסף לכך, למגע עם בעלי החיים יש גם חלק חשוב בהפחתה של חרדות, סיפוק חסכים רגשיים (רבים מן הילדים המטופלים הגיעו מבתים הרוסים או משפחות לא מתפקדות) ושיפור מצב הרוח של הילד בכללותו.

בטיפול ישנה התאמה בין בעל החיים למטרת הטיפול

מעבר להיפתחות רגשית וביטוי רגשות, ובשונה מטיפול רגשי לילדים, לטיפול באמצעות בעלי חיים יכולות להיות מטרות נוספות ומגוונות כגון שליטה עצמית בדחפים ואמוציות, הצבת גבולות, שליטה בכעסים, חיזוק התא המשפחתי, יכולת להתמודד עם אינטימיות ועוד.

לדוגמה, אם רוצים לפתח אצל הילד את היכולת לתת ואת רגש האמפטיה, ניתן לתת לו לטפל בחיות שנזנחו, או אם הוא מבוגר דיו, בחיות אשר עברו התעללות כלשהי. דוגמה אחרת, אם רוצים לעזור לילד להבחין בין רגשות שונים או ביטויים של שפת גוף והבעות פנים, ניתן להיעזר בכלבים או חמוסים אשר מבטאים מגוון גדול ביותר של רגשות.

תכונות כגון סבלנות או אורך רוח ניתן לשפר באמצעות צפייה וטיפול בבעלי חיים כדוגמת צבים או חלזונות, אשר משיגים את יעדם למרות שלכאורה כל התנאים פועלים לרעתם. אפשרות אחרת היא לטפל בחיה מאולפת אשר ממתינה בסבלנות לפקודות מהמטפל או המאלף.

בכל מקרה, התהליך עצמו תמיד חייב להיות מלווה על ידי מטפל, כאשר בעל החיים עצמו הוא למעשה המתווך בין המטפל ובין המטופל. לאחר סשן הטיפול עצמו, קל יותר לנהל שיחה עם הילד באמצעות שאלות מנחות. רבות מן השאלות הללו עשויות להיות שאלות המבצעות האנשה של בעל החיים כגון "כיצד בעל החיים מרגיש עכשיו?" או "מה היה אומר לך הכלב אם היה יכול לדבר?".