הצבת גבולות בכל גיל: איך תעשו את זה נכון?

גידול ילדים לא כולל רק משחקים, ארוחות וחיבוקים, צריך גם להקפיד על הצבת גבולות, להקנות לילד תחושת ביטחון ולשמש לו מודל לחיקוי מבחינה חברתית, בכדי שידע כיצד להסתדר בעולם האמיתי

מהרגע שתינוק מגיע לעולם, הוא מושפע מהוריו והסובבים אותו, כאשר הוא לומד את התנהגותם ומחקה אותם. לכן על ההורים להיות מודעים לכך ולהקפיד לשמש לו דוגמה. עליכם תמיד לזכור שהתנהגותו של הילד – בעצם משקפת את התנהגותכם שלכם.

הגדרת חוקים והצבת גבולות חיוניים לצורך התפתחותו התקינה של הילד וחינוכו להתנהגות הולמת (אם זה בבית ואם זה בחברת אחרים). החוקים, הגבולות הברורים ומידת העקביות של ההורים, מקנים לילד גם תחושת ביטחון שחשובה גם היא מאוד להתפתחותו התקינה.

מה עלול לקרות לילד שלא מציבים לו גבולות?

ילד שלא מציבים לו חוקים וגבולות עלול לסבול מבעיות שונות, מכיוון שהוא מפרש זאת כחוסר התעניינות מצד הוריו, שמאפשרים לו לעשות ככל העולה על רוחו. מתן תשומת לב לילד, גם אם זה על ידי הצבת גבולות, מהווה בסיס חשוב ליצירת קרקע יציבה עבור הילד ותחושת ביטחון בכל גיל.

פעמים רבות ילדים מנסים למשוך תשומת לב גם אם תשומת הלב שהם מקבלים בסופו של דבר היא שלילית ובאה לידי ביטוי בצעקות וענישה.

לדוגמה:

  • כאשר ילד בוכה.
  • אם הוא מרביץ.
  • נוגע במשהו שאסור לו לגעת.
  • כשהילד צועק עליכם.
  • במקרים בהם הילד סובל מהתקפי זעם ולא נרגע עד שהוא מקבל את מבוקשו.
  • מסרב לאכול, ללכת לישון, לצחצח שיניים, להתקלח, לתת לכם יד ברחוב ועוד.

התפקיד שלכם זה ללמד את הילד שאת תשומת הלב שלכם מקבלים בדרכים אחרות, דווקא כאשר הוא מקשיב לכם ומציית לחוקים שקבעתם. לכן עליכם להיות מאוד עקביים בהצבת הגבולות שלכם, לעמוד מאחוריהם וכאשר הוא מתנהג יפה, לא צועק, לא מרביץ, משתף פעולה ומכבד באופן כללי את הגבולות והכללים של הבית – העניקו לו חיזוק חיובי ובכך תחזקו את ההתנהגות החיובית.

נתינה בלתי פוסקת לילד ומתן חופש מוחלט ללא הצבת גבולות, יוצרת אצלו תמונה של מציאות מעוותת, בה הוא חושב שהכל מגיע לו ומותר לו, מבלי שיצטרך לתת דבר מעצמו. וכאשר מגיע רגע בו הוא לא מקבל את מבוקשו – הוא טועה לחשוב שנעשה לו עוול ומתחיל לצעוק, לבכות, להשתולל ובוחן את הגבולות שלכם.

בעולם האמיתי, אם זה בגן, בבית הספר, בצבא או במקום העבודה, לא כך פועלים הדברים. לכן, אם לא תציבו לילד גבולות תמנעו ממנו את הזכות ללמוד להקשיב, לתת, לקבל אחריות ולחזק את הערך העצמי שלו כאדם.

כיצד מציבים גבולות?

ראשית חשוב מאוד לזכור: הכאת ילדכם, דבר שאסור מבחינת החוק, גם לא תעזור לכם בחינוכו. במידה ותכו את ילדכם בניסיון ללמדו לא לגעת במשהו או להתרחק, הוא ילמד מכך שאלימות היא דבר מקובל, יתחיל להכות בעצמו אתכם ואת הסובבים אותו ובנוסף לא תראו כל שיפור בהתנהגותו של הילד.

הדרך הנכונה להצבת גבולות היא באמצעות מתן כבוד לילד וזה לא משנה אם הוא בן שנה או בן שבע עשרה.

אז כיצד עושים זאת?

  • עליכם לכבד את הילד, כפי שהייתם רוצים שיכבד אתכם.
  • דברו אליו ברוגע וללא צעקות.
  • תנו לו משוב חיובי ושלילי כאשר הוא פועל נכון ולא נכון.
  • שקפו לילד את התנהגותו.
  • הסבירו לו מה שגוי או מסוכן במה שעשה או עמד לעשות.
  • הרחיקו אותו במידת הצורך מיד לאחר ההסבר ממקור הסכנה.

אם תנקטו בגישה זו, תגלו שהיא אפקטיבית יותר מנקיטת גישה הכוללת צעקות, ענישה והפחדה, מכיוון שהיא מותירה את הילד בעיקר מפוחד מהכעס ואיבוד העשתונות שלכם, אבל הוא לא לומד ממנה דבר .

לכן, כאשר תינוק ניגש למקום שאסור לו לגשת אליו, עליכם להסביר לו מדוע אסור לו לעשות זאת בטון רגוע אך בטוח, הסבירו לו מה ההיגיון שעומד מאחורי האיסור וכמובן הרחיקו אותו מהאזור המסוכן מיד.

דוגמאות נוספות לדברים שניתן לומר לילד בשעה שהוא מבצע דבר מה אסור:

  • "אסור לגעת בחשמל כי זה מסוכן ואפשר להתחשמל ולמות".
  • "אסור לטפס על הארון כי הוא יכול ליפול עליך".
  • "חשוב לשמור על שקט כשאחיך הקטן ישן כי אחרת הוא יתעורר".
  • "כשאבא בשירותים לא פותחים את הדלת, זה מקום פרטי".
  • כשאמא עובדת היא צריכה שקט כדי להתרכז".
  • "אסור לאכול סוכריות כי אפשר להיחנק".

"לאחר שתבצעו פעולות אלו שוב ושוב (תסבירו, תרחיקו ותהיו ברורים) – הילד יתחיל להיות מודע לכך שהוא מבצע פעולה אסורה. אבל, אם תשבו במקומכם מבלי לזוז ורק תצעקו "לא! זה אסור", הוא לא יבין מה אתם רוצים, לא ילמד מכך דבר וגם ילמד שמותר לצעוק.

"נתינה בלתי פוסקת לילד ללא הצבת גבולות, יוצרת אצלו תמונה של מציאות מעוותת, בה הוא חושב שהכל מגיע לו מבלי שיצטרך לתת דבר מעצמו. כאשר מגיע רגע בו הוא לא מקבל את מבוקשו – הוא טועה לחשוב שהוא מפלה לרעה"

אל תשכחו, הילד לומד מתגובתכם שלכל התנהגות שלילית יש מחיר ותגובה מתאימים, מכך הוא מבין כיצד עליו להתנהג. לכן חשוב שהתגובה תהיה באותו היום ובסמיכות לאירוע. ברוב המקרים מחר הוא כבר לא יזכור מה היה אתמול וסביר להניח שגם אתם.

סיבה, תוצאה – אבל לא ענישה

כאשר אתם מקפידים על הצבת גבולות חשוב גם להקפיד על תגובה נכונה להתנהגותו של הילד, לספק לילד הסבר הגיוני לתגובתכם ובמידת הצורך לנקוט באמצעי שילמד אותו לקח, כזה שיהיה בפרופורציה הנכונה למעשה ובעל היגיון, אבל לא יראה כעונש.

דוגמה מספר 1: הילד הלך לישון באחת עשרה בלילה במקום בשעה שמונה כפי שקבעתם, כתגובה אתם אמרתם לו שמחר הוא לא יראה טלוויזיה, מה בעצם ילמד מכך הילד? מה הקשר בין שעת השינה המאוחרת ולצפייה בטלוויזיה?

אבל, אם תאמרו לילד שמחר לא תלכו לגן השעשועים כפי שתכננתם מכיוון שתהיו עייפים בגלל שהוא לא הלך לישון בזמן ובאמת לא תלכו – הוא יבין שכדאי לו ללכת לישון בזמן למחרת בכדי לא להפסיד שוב פעילות נוספת שהוא אוהב.

דוגמה מספר 2: אם הילד חזר מבית הספר או הגן ולא הפסיק לבכות, צעק במשך זמן רב, השתולל ולא הקשיב לכם, תאמרו לו שעד שלא יירגע לא תוכלו ללכת לחברים, לגינה או לכל מקום אחר שתכננתם. במידה ולא יירגע עמדו מאחורי הדברים ותישארו בבית. אין צורך להעניש או למנוע ממנו לראות טלוויזיה או לשחק, פשוט אמרו לו שלא תוכלו ללכת כי הוא בזבז זמן יקר על בכי וצעקות, כעת כבר מאוחר ותאלצו לדחות את הבילוי בגלל התנהגותו ליום אחר.

הצבת גבולות יכולה להציל חיים

הצבת גבולות היא לא רק כלי לחינוכו של הילד, היא גם אמצעי יעיל לשמירה על חייו. ילדים בכל גיל נוטים לסכן את חייהם מבלי להיות מודעים לכך וכאשר ההורה מציב להם גבולות, חוקים וכללים ברורים, ניתן למנוע אסונות ואף להציל את חייו.

לדוגמה:

  • כאשר אתם מלמדים את הילד לתת לכם יד בעת חציית כביש.
  • מבהירים שתמיד חובה לחגור חגורת בטיחות במכונית.
  • שאסור לא לגעת בחשמל, בגז או בתנור.
  • מלמדים ילדים קטנים לא לאכול מאכלים מסוכנים כמו סוכריות, מסטיקים, פיצוחים, ענבים שלמים ועוד.
  • לא לטפס על חפצים ורהיטים מסוכנים כמו טלוויזיות, מדפים, ספריות, ועוד.
  • מזהירים אותם לא ללכת לעולם עם אנשים זרים.

והרשימה עוד ארוכה וחשובה.

"הילד לומד מתגובתכם שלכל התנהגות שלילית יש מחיר ותגובה מתאימים ומכך הוא מבין כיצד להתנהג. לכן חשוב שהתגובה תהיה באותו היום ובסמיכות לאירוע. ברוב המקרים מחר הוא כבר לא יזכור מה היה אתמול וסביר להניח שגם אתם"

עקביות היא המפתח

חשוב להבין שללא עקביות שלכם הילד לא ילמד דבר, אם פעם אחת תצחקו כאשר הילד עושה משהו שאסור ובפעם אחרת תכעסו הוא יישאר מבולבל וימשיך לבדוק אתכם עד שיקבל תגובה עקבית לפעולה. לכן חשוב מאוד תמיד להגיב באותו האופן בכל פעם שהילד חוצה גבול מסוים ולהדגיש בפניו מהי ההתנהגות שאתם כן הייתם מצפים ממנו בסיטואציה הזו.

ומתי אנחנו עוברים את הגבול?

שאלו את עצמכם מעת לעת אם הגבולות שלכם הגיוניים, אם לא הגזמתם ואל תשכחו לדעת לשחרר מעת לעת. יש מקרים בהם אנו נוטים לריב עם הילדים על דברים מיותרים מתוך רצון להיות בשליטה תמידית וזה מיותר. לדוגמה:

"אבא, אני רוצה ממתק!"- אם החלטנו שבבית שלנו אין ממתקים והילד שלנו לא יאכל ממתקים לעולם זה לא באמת גבול ריאלי, כי הוא ייחשף בסופו של דבר לממתקים, אם זה במסיבות יום הולדת, אירועים משפחתיים או בגן. אז אולי עדיף כן לקנות ממתק או שניים שיהיו בבית, בכדי שהילד לא יהיה מתוסכל ולבקש ממנו להקפיד לצחצח שיניים לאחר מכן. ואם אתם מאלה שכן קונים ממתקים הביתה (והרבה), אל תתפלאו שהילד מחפש אותם כל הזמן.

"אמא, אני לא רוצה להתקלח היום!" – והאם יקרה משהו אם הילד היה כל היום בבית ויאמר שלא בא לו להתקלח היום? סביר להניח שלא. אבל שמרו על עקביות גם ביוצאי הדופן, כדי שהילד יבין שרק ביום שבו היה בבית כל היום, לא הזיע וזה לא היה יום חול, הסכמתם לחרוג מהכללים.

אל תבקשו מהילד דברים שאתם לא דורשים מעצמכם, אל תאמרו לו לדבר בזמן האוכל אם אתם כן מדברים בזמן שאתם אוכלים. אל תדרשו ממנו לא להשתמש בטלפון ליד השולחן אם אתם עושים זאת. אל תאמרו לו שהוא רואה יותר מדי טלוויזיה אם אתם בעצמכם יושבים במשך שעות מול המסך בכל הזדמנות.

הצבת גבולות אצל מתבגרים

כאשר הילדים מגיעים לגיל בגרות, נדמה לנו שאין צורך להגן עליהם יותר והם מספיק אחראים. אבל ברוב המקרים תפקידנו ממש לא תם ועלינו גם להמשיך להציב להם גבולות ברורים בכדי להגן עליהם. חשוב שהילדים יבינו שמאחורי האיסורים וההגבלות שאתם מציבים בפניהם עומד היגיון ברור שנועד להגן עליהם, שאתם לא מנסים להקשות על חייהם, לריב איתם ולהגביל אותם ללא סיבה. חשוב מאוד להיות ברורים, מכיוון שמתבגרים נוטים פעמים רבות לחשוב שכל העולם נגדם ללא סיבה, במיוחד ההורים.

מכיוון שמדובר בילדים גדולים שיודעים כבר לעמוד על שלהם, לא תמיד קל לדעת היכן למתוח את הקו ולהציב את הגבולות, אבל ישנם מספר מצבים קריטים בהם מומלץ מאוד להציב גבולות ברורים, לדוגמה:

  • בכל הנוגע לצריכת סמים ואלכוהול והסכנות הטמונות בשימוש בהם.
  • לקבוע שעת חזרה קבועה הביתה מבילויים בסופי השבוע וגם באמצע השבוע.
  • לספק להם מספיק מידע אודות שימוש באמצעי מניעה וקיום יחסי מין בטוחים.
  • לוודא שהם נוהגים בצורה בטוחה, ללוות אותם עד כמה שניתן ונדרש על פי החוק ובמידת הצורך להגביל אותם לנהיגה בשעות היום, לחזרה עד שעה מסוימת בלילה, לקבוע כללים לנהיגה בטוחה (לא תחת השפעת אלכוהול, תמיד לחגור ועוד).
  • לוודא שהם מודעים לסכנות שאורבות להם ברשת ובמידת הצורך להגביל את הגלישה ולפקח עליה. זהו סעיף חשוב מאוד, שמטרתו למנוע מצב בו הילד גולש באתרי הימורים, אתרי פורנו או יקלעו למצבים של סחיטה ובריונות ברשת, יחשפו לתכנים בלתי הולמים, גניבת זהות ועוד.

מה עושים כאשר ילד מתבגר עובר את הגבול שהצבנו לו?

לילדים בוגרים קל יותר להסביר את האיסורים והגבולות, לכן כאשר הם עוברים עליהם אנו יודעים שהכל היה ברור וברוב המקרים הם בחרו באופן מודע לעבור על החוקים. לעתים הם עושים זאת כחלק ממרד נעורים, לעתים בכדי למצוא חן בעיניי חברים, לעתים מדובר בטעות תמימה. לא משנה מה הסיבה, ילד בן 18 חייב להפיק לקחים וללמוד ממעשיו בדיוק כמו ילד בן 11.

  • אם ילד נכשל במבחן מכיוון שלא למד ויצא לבלות עד אור הבוקר, בפעם הבאה הוא פשוט לא יצא.
  • אם הוא נהג תחת השפעת אלכוהול, הוא לא ינהג עד שיוכיח ושהוא מספיק אחראי לקחת את המפתחות ושהוא מבין היכן טעה.
  • אם עשה תאונה מכיוון שנהג תחת השפעת אלכוהול ונגרם נזק למכונית, ניתן לדרוש ממנו לממן את התיקון של הרכב ולשאת באחריות.
  • אם הוא לא מתעורר בבוקר לבית הספר כי הוא חוזר מאוחר מחברים בכל ערב, יש להקדים את שעת החזרה.
  • אם הוא גולש ברשת באתרים שלדעתכם לא מתאימים לגילו או מסכנים אותו, ניתן להגביל/לחסום את הגלישה בבית, להוציא את המחשב מחדרו, אבל לעשות זאת לאחר שניהלתם עמו שיחה והסברתם לו מדוע בחרתם לנקוט במהלכים אלו.

הדרכת הורים מסייעת להצבת גבולות

הצבת גבולות לא חייבת להיות משימה מאתגרת ובלתי אפשרית, אבל פעמים רבות הורים מוצאים אותה ככזאת. קשה לנו לפעמים למנוע מהילד דברים ולומר לו נרבה פעמים ש"אסור", מבלי להרגיש שאנחנו קצת אשמים ושאולי הוא מרגיש שאנחנו לא מספיק אוהבים אותו.

במסגרת הדרכת הורים תלמדו בקלות ובמהירות למצוא את האיזון: איך להציב גבולות שיעזרו לכם לשמור ולהגן על ילדים בכל גיל מפגיעה פיזית או נפשית, להבחין בין מה שמותר למה שאסור, אבל גם לעזור לילד להרגיש בטוח ומוגן, תוך כדי שאתם ממצבים את עצמכם כדמות סמכותית, משפיעה, אבל גם אוהבת וחמה.