איך להתמודד עם קשיי ההסתגלות לגן?

הורים לא שוכחים לעולם את הרגעים האלה שהילד נאחז בהם חזק, בוכה, צורח ונאבק רק כדי שלא ילכו. בגילאי הגן, קשיי ההסתגלות הם נפוצים ועוצמתיים יותר מאשר אצל ילדי בית הספר. איך מתמודדים עם תקופת ההסתגלות לגן ומה עושים כשהילד פשוט לא מוכן ללכת לגן?

אסנת גרתי פסיכולוגית ילדים והדרכת הורים

אסנת גרתי

פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה

עבורי כאם, קשיי ההסתגלות לגן היו התקופה הקשה ביותר בהורות שלי. הקושי היה בשילוב של כמה גורמים: הקשר החזק שהיה לי עם הילדים שהיו עוד ממש צעירים כשנכנסו למסגרות, המצוקה הממשית שהם ביטאו סביב הפרידות ממני, ולסיום – העובדה שהייתי חייבת ללכת לעבודה וידעתי שאני צריכה לעבור איתם את התהליך הזה ולא יכולה "לוותר" להם ולחזור איתם הביתה.

בתחושה של הילדים שלנו, זה ממש עניין של חיים ומוות. אין להם את הפרספקטיבה להבין שהיום הזה יסתיים, והתקופה הזאת תחלוף. אין להם את ניסיון החיים כדי לדעת שבסופו של דבר מתרגלים, מוצאים חברים ומתחילים להרגיש יותר טוב במקום החדש.

גם לנו ההורים זה כלל לא פשוט. במצבים האלה הילד שנשאר בגן לרוב נרגע באיזשהו שלב, אך ההורה הולך לעבודה תוך ייסורי מצפון איומים ומחשבות חזרתיות שהוא הורה איום ונורא, ואיך יתכן שהשאיר שם את הילד שלו ככה: בוכה. עצוב. לבד.

אז מה תכל'ס? מה עושים כדי לעזור לילדים שלנו ולעצמנו בתקופת ההסתגלות לגן?

ראשית, זוכרים ומשננים שכל הילדים עוברים תקופות כאלה, ושזה יחלוף.

גם אם הילד מגיב קשה למעבר, זאת תגובה טבעית שמבטאת את הרגש המתאים לשינוי כל כך גדול, ובדרך כלל על אף שהחוויה קשה, היא לא משאירה צלקות נפשיות להמשך החיים.

שנית, חשוב להכין את הילדים למעבר.

להראות להם את הגן, לספר מי הגננת ומה עושים בגן, להזמין ילד או שניים שישחקו ביחד לפני תחילת השנה, לשחק איתם משחקי "כאילו" שקשורים לגן כדי שיעבדו את המעבר ויתכוננו אליו. לצייר איתם את מה שהם חושבים ומרגישים וכד'.

חשוב לא "לזרום" עם שיטות הפרידה של הגננת, אם הן לא מתאימות לכם. למשל, אם הגננת בעד פרידות מאוד קצרות וחותכות ואתם בהרגשה שהילד שלכם צריך יותר זמן איתכם בתוך הגן והדרגתיות (גם אם זה מעצים את תגובותיו הקשות) כי זה מחזק לו את האמון בכם ונותן לו ביטחון – לכו על זה. תסבירו לגננת מה הילד שלכם צריך בראש מורם, ותהיו מספיק בטוחים בעצמכם בשביל לבקש ממנה שזה יקרה.

לפני שאתם יוצאים מהגן תכינו את הילד שאתם הולכים ואל תעלמו לו פתאום. רצוי שגם ידע מראש כמה זמן תישארו איתו שם, ומה תעשו ביחד.

אני באופן אישי לא מאמינה בלחתוך את הרגשות עוד לפני שהם מתעוררים, כי אז הילד נשאר בלעדיכם בשיא המשבר, ולומד לא לסמוך עליכם. לא צריך להיבהל מעוצמת הרגשות. אם אתם והגננת תנהלו את זה נכון, זה יחלוף בהדרגה

כשילדים חוזרים הביתה בתקופות של הסתגלות, הם מאוד עצבניים. קחו את זה בחשבון. הם לפעמים גם כועסים עליכם על כך שהם צריכים להיות בגן, וגם צוברים בשעות הגן מתח רגשי רב. נסו להימנע בתקופה הזאת ממאבקי כוח שאינם הכרחיים, תעטפו את הילדים בהמון תשומת לב, חיבוקים וחיבה, ותהיו סבלניים כלפי מצבי הרוח ההפכפכים שלהם. קחו בחשבון שבתקופה הזאת יכולות להופיע רגרסיות בתפקודים שהילד כבר רכש כמו למשל- קשיי הרדמות, סיוטים בלילה, הרטבה, התקפי זעם וכד'. לא צריך לקחת את זה קשה מדי, זה בסך הכל מבטא לחץ, וזה יחלוף כשהילד יסתגל.

אל תשימו על כתפי הילדים ציפיות שיסתגלו מהר יותר ממה שהם מסוגלים, ואל תגידו להם שהם כבר ילדים גדולים או שאסור להם לבכות. הם ילדים צעירים ורכים, ומותר להם (ואפילו רצוי עבורם) לבכות כשהם בודדים ועצובים בתחילת השנה.

חשוב לא להעמיס על הילדים שינויים רבים מדי בעת ובעונה אחת. במידת האפשר, מומלץ להתמקד בהסתגלות לגן ולא לעבור במקביל דירה, או להתחיל חוגים חדשים או להחליף את הבייביסיטר או המטפלת.

אפשר לשאול את הילדים מה יעזור להם כשהם בגן. יש ילדים שאוהבים לקחת איתם תמונה של ההורים ולהביט בה מדי פעם, ויש כאלה שחפץ מעבר (כמו שמיכה או דובי חמוד) עוזר להם, וחשוב לאפשר להם את זה.

קחו כמה חודשים כדי לבדוק אם הילד מסתגל בהדרגה. לכל ילד יש את קצב ההסתגלות שלו, אך אם אחרי כמה חודשים אין כלל שיפור בעוצמת התגובות, במצב הרוח ובמצב הרגשי של הילד – זה הזמן הנכון להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.

אני לא אברך אתכם בהסתגלות קלה, כי הסתגלויות אינן קלות כלל, אבל כן אאחל לכם ולילדים תקופת הסתגלות משמעותית שבה תלמדו עוד על עצמכם ועל ילדיכם, תרחיבו את גבולות ההכלה שלכם, ותחזקו את הקשר והאמון בינכם.

אולי יעניין אותך גם:

אסנת גרתי פסיכולוגית ילדים והדרכת הורים

אסנת גרתי

פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי ברעננה
פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה. במרכז גרתי טיפולים רגשיים מגוונים ומטפלים מנוסים ואיכותיים, וכן אבחונים והדרכות הורים